סיכום יום סיירות 5.1.2025 – חווית חניך מסלול
לילה לפני הלכתי לישון ב-19:00 וקמתי ב-4:00 (אתם לא חייבים אפשר גם לקום ב-4:45 ולהיות ממש סבבה אני פשוט אוהב להתעורר הרבה זמן לפני)
ממליץ לכם לעשות משהו שמרגיע אתכם לפני שאתם יוצאים. כל אחד מה שעושה לו שקט (אני אוהב לצייר נגיד) אכלתי ארוחת בוקר שכללה ביצים קשות גבינה לבנה וצנימים מלחם מלא מה שחשוב זה שהאוכל ישב טוב בבטן אבל לא יכביד עליכם.
הגעה ברכבת ליבנה הייתה גבולית מבחינת זמנים ואני העדפתי להגיע כמה שיותר מוקדם כדי לקבל מספר טוב אז ביקשתי מאבא שלי שיקפיץ אותי לשם,
לתחנת רכבת הגעתי ראשון ונקלטתי ראשון, עמדנו קצת בתורים וראינו איך הרס"ר מתעצבן על הג׳ובניקים שקלטו אותנו (אחלה של תוספת למוטיבציה) ואז עלינו על האוטובוס.
בנסיעה היה צחוקים ויצא לי להכיר טוב את אלא שישבו לידי. נתנו לנו את השאלון העדפות וטופס רפואי למלא עצמאית (כמו השאלון ששולחים לפני) ונתנו לנו גם חטיף מעפן לאכול. הנסיעה הייתה איזה עשרים דקות על לפלמחים/ מטווח 24.
כשהגענו אמרו לנו להכניס שעונים וטלפונים לתיקים,
אני מדגיש כל היום מתנהל בלי שעון, וכל ספירת זמן אתם צריכים לספור בקול.
ירדנו מהאוטובוס והיה ברור שכולם חושבים על אותו הדבר, "מה זו הדיונה המטורפת הזו"
ממליץ לכם לעשות הכנה נפשית כי אולי תחשבו שאנחנו מגזימים, אבל הדיונה ההיא גרמה לחולון להראות כמו פארק משחקים. (כמובן שאין שום סיבה להלחץ ממנה כי בסוף אם הדיונה קשה היא קשה לכולם, אז כן אתם תרגישו שאתם זוחלים על הליכון אבל זה ככה לכולם).
אחרי הירידה מהאוטובוס ואיזה תדריך בטיחות ראשוני מקבלים מספר ועוברים אצל חובש (משהו בקטנה החובשים רק בודקים דופק תקין לי קצת עשו בעיות עם הפלטפוס והשברי מאמץ אז נשלחתי לרופא אבל אם אני עברתי את זה לכם אין מה לדאוג).
אח״כ ייבשו אותנו באיזה חדר מוצל כזה עד ריצת הניפוי.
ריצת הניפוי עצמה הייתה קילומטר במישור אספלט ודרך ישרה יחסית. לי אישית היה מאוד קל, אין סיבה לתת את הכול רק תדאגו להיות באזור העשיריה והכל טוב הרבה אנשים נתנו את ה200 אחוז וכשהגיעו האקטים הם כמעט התמוטטו\פרשו.
אחרי זה ייבשו אותנו שוב לפעמים ב-ח על הדיונה ולפעמים בחדר עד שכולם סיימו את הריצות. קיבלנו גם כריך עם ריבה (אני אכלתי רק חצי אבל יש שפע של זמן עד שהאקטים מתחילים אז גם אם תאכלו הכל נראה לי יהיה סבבה. אחרי זה נתנו לנו לסדר את העמדות של המגבשים כזה ואז הושיבו את כולם על הדיונה.
סיננו את מי שלא עבר את הניפוי (50 איש בערך),
תדריכים של הרופא ומפקד הגיבוש וחלוקה לקבוצות.(תקפידו לא להישען על התיקים ולנוח ולהתפזר, תישארו מרוכזים גם כשמורחים אתכם הם גם העירו על זה ואמרו לכל מי שנשכב על התיק או משהו בסגנון לעבור לשורה הראשונה ואז גם קראו להם לאן שהוא, צריך לזכור שרואים אתכם כל הזמן). לאחר מכן לקחו אותנו לדיונה והתחילו האקטים.
על כל קבוצה היו 5 מגבשים שהסתכלו עלינו כל הזמן אז תהיו בטוחים שהם רואים הכל ורודמים הכל.
אקט ראשון:
זחילות שקים -
הגעתי ל-10 סבבים שלישי, בערך באותו הזמן של השניים לפני ועצרו אותנו. הדיונה שאני הייתי בה (מספר 13 הייתה כנראה אחת מה-3 הכי קשות ובזחילה זה הרגיש כמו הליכון, לא זזים הופך את הכל ליותר מנטלי)
בסוף האקט נתנו לנו 15 דקות לסדר את הציוד לאקט הבא למים שירותים ולנוח. שפע של זמן אז אם עוברת לכם בראש איזו מחשבה לשמור כוחות, אל.
אקט שני:
אלונקה סוציומטרית -
היו 12 סבבים. היו 2 ג׳ריקנים ואלונקה אחת. לקחתי אלונקה 6 פעמים ומתי שלא הייתי עם ג׳ריקן נתתי תחיים שלי כדי לעקוף את אלה בלי הציוד. (טיפ ממני, אלונקה זה מנוחה, הג׳ריקן הרבה יותר קשה ומעייף כי אתם חייבים לרוץ, באלונקה הקצב יותר קצב הליכה.)
בסוף האקט הזה אחד הילדים בקבוצה שלי (13) קיבל מכת חום והתעלף וזה גרם לעצירה של כמעט שעתיים לכל הקבוצות, זה נתן לנו זמן להכיר אחד את השני טוב ועזר מאוד להתחבר לקראת הסוציומטרי.
אקט שלישי:
חפירת בור -
המגבש סידר אותנו על הדיונה במרווחים של 1.5 מטר בערך אחד מהשני ואמר לחפור בור מטר על מטר וכמה שיותר עמוק (בגלל שלא הייתי מרוצה מאיך שהלך לי באלונקה אמרתי לעצמי שאני הולך לחפור בור לקצה השני של העולם.)
התחלנו לחפור ובאמת חשוב לעמוד כל הזמן, אל תורידו ברך ואל תעצרו לרגע, תקפידו על קירות יפים גם, בסיום כשהוא אמר לעצור הוא ביקש מכולם לעמוד בתוך הבור כמו מספר 106 (אני) מה שאומר עוד יותר שהם מצפים מכם לעבוד מתוך הבור ולא מבחוץ, כל האקט דמיינתי לעצמי את איגר חופר לידי ואמרתי שאני חייב לעקוף אותו.
בסיום
המגבש עבר בור בור וביקש למדוד רוחב אורך ועומק, אני מדדתי מהתחתית של הבור ולא מהלמעלה ואז הוא שלח לי כזה חיוך (רגע השיא בחיים שלי) סך הכל היה לי בור ברוחב של 2 אתים אורך של 2 אתים ועומק של 2.5 אתים, (את זה בערך 60 סנטים ממה שהבנתי). אחר כך התבקשנו לכסות את הבור שלנו, סיימתי לכסות ראשון ומיד טסתי לעזור לאחרים.
גם בסוף האקט הזה נתנו לנו 15 דקות מנוחה והכנה לקראת האקט הבא. חשוב לומר גם שבכל הזמן הזה של המנוחה מותר לכם לדבר עם האחרים ולהכיר קצת. אנחנו עשינו מעגל שבו כל אחד אמר את השם שלו, איפה התאמן ולמה הוא מכוון. בנוסף דיברנו גם על דברים שלא קשורים לכושר קרבי כמו חיות מחמד ולימודים.
אקט רביעי:
צוקון -
האקט הזה היה לי הכי קשה, כל הגוף שרף לי ונפלתי כמות מפגרת של פעמים אבל בסוף זה אקט מנטלי ןהעיקר לא לעצור, בגלל שהדיונה שלנו (13) הייתה גבוהה יותר ובשיפוע חד יותר עצרו אותנו כשהראשון הגיע ל-12 (אני הייתי ב-11 ורביעי סך הכל מהקבוצה).
בסוף האקט הזה נתנו לנו 10 דקות לנוח ולאפס את הציוד.
אקט חמישי:
קבוצתי שדה מוקשים -
המשימה הייתה להעביר את כל הציוד במעלה הדיונה (מרחק של איזה 3 מטר) בלי לגעת ברצפה תוך 2 דקות. המגבש שאל מי חושב שיכול להוביל את הקבוצה כולם הרימו יד והוא בחר רנדומלי, בפעמיים הראשונות לא היינו קרובים אפילו ובפעם השלישית הוא נתן לי להוביל והצלחנו באיחור של 2 שניות, בפעם הרביעית הצלחנו לגמרי. (בכל פעם שלא הובלתי דאגתי להיות אחראי זמנים ולקחת את האלונקה).
זה היה האקט האחרון ואחריו היו ראיונות קצרים ששאלו בהם מאיפה אני אם התאמנתי ואם כן איפה וכמה זמן, מה למדתי בתיכון לאן אני מכוון ולמה ומה אני חושב על הקבוצה.
אחרי זה סוציומטרי
ואז לקחו את כולנו והושיבו אותנו באיזה אזור רחב כזה ומישהו מחובלים דיבר אל כולם על זה שיש בצה"ל יותר מרק שייטת ומטכ"ל.
כשהסתיים היום
החלפנו מספרים כמה חברה מהקבוצה ודיברנו קצת על היום הזה. כולם הסכימו פה אחד ששום דבר לא הכין אותנו לדיונה כזו וגם על זה שאסור לשמור כוחות, כי באמת יש מנוחות ענק. קבענו לעדכן אחד את השני בתוצאות ואפילו להתאמן יחד לגיבושים אם ייצא לנו עלינו לאוטובוס בסביבות שעה 17:00 ומשם לרכבת.
חשוב להוסיף
שהסימולצייה, גם אם לא זהה ב-100% מצליחה לדמות את היום בצורה טובה. אני לא אומר שאם הייתם בסימולציה אתם יודעים בדיוק למה לצפות, כי תמיד יש הפתעות (לדוגמא הדיונה הענקית והמנוחות הגדוחות אצלי). אבל אכן הסימולציות נותנות כיוון.
אני קיבלתי תוצאת חובלים/צוללות.
Comments