סיכום גיבוש טייס - חווית חניך גיבוש טייס 198 01.02.26-05.02.26

"כבר מהכותרת אני מבין כמה המסלול יושב לי בראש, כי כל מה שחוויתי פה התחבר לי לאיך שהמסלול מחנך אותך להיכנס לאירוע חד, רגוע, וממוקד; היכולת “לפרק משימה” כמו בהמסלול, וההרגל של המסלול לעבוד מסודר תחת לחץ, ליוו אותי מהרגע הראשון..."

יום ראשון:

הגעתי לתחנת רכבת אופקים באזור השעה 10 ורבע (צריך להגיע עד 11 ) , כבר שם רואים המון המון מלשבים בחולצות לבנות ההתרגשות בשיא ,הייתי ממליץ לא להגיע יותר מאוחר מזה כי כולם היו צריכים לשירותים אחרי הנסיעה והיה תור מטורף יוצאים מהתחנה רכבת יש שם עמדה של הצבא בודקים ת"ז וזימון באפליקציה ,לוקחים בקבוק מים ועולים לאוטובוסים, בזמן הנסיעה (25 דק בערך) לבסיס חצרים ,חילקו לנו טפסים רפואיים למלא וכל מיני פרטים וגם חצי דף דו צדדי של בדחים ללמוד, רוב הנסיעה תהיו עסוקים בלמלא את הטפסים אז אל תהיו לחוצים אם לא מספיקים ללמוד את הבדחים, (פה ממש הרגשתי את המסלול: בהמסלול אתה לומד לא להילחץ מזה שלא הספקת “להיות מושלם” אלא לעבוד נכון עם הזמן שיש, והגישה של המסלול היא להישאר תפעולי גם כשיש עומס.)אחר כך מגיעים לבסיס מגיע איזה סמל לאוטובוס מתחיל לצעוק עליכם ואז לוקחים קסדה שמעכשיו היא תהייה צמודה אליכם עד סוף הגיבוש (לא לובשים אותה רק מחזיקים ביד ) (בדיוק כמו בהמסלול, שמלמד אותך לקבל “חוקים חדשים” בלי ויכוח פנימי—פשוט להסתגל; זה ממש המסלול בראש.)הושיבו אותנו באולם ספורט ייבשו אותנו איזה שעתיים שכמובן בזמן הזה יש מספיק זמן ללמוד את הבדחים (הנושאים הם :התייבושות, מכת חום, חניך כושל, תסמינים של מכת חום, מצב של קור) בדחים קצרצרים כן הייתי ממליץ לדעת טוב חניך כושל כי זה באמת בדקו ,(בהמסלול מתרגלים “זמן מת” לניצול נכון—זה בול הרגעים האלה; המסלול לימד אותי שבזמן שמייבשים אותך, מי שמנצח זה מי שממשיך להתקדם בשקט.)עוברים תהליך קליטה על ידי חובש, רופא וכל מיני כאלה עולים על מדים וחגורה וכובע שישארו איתכם כל הגיבוש חשוב ממש שתראו שהכל יושב עליכם טוב ולא להילחץ עם לוקח לכם זמן ,(זה עוד שיעור של המסלול—סדר ודיוק בסיסי לפני הכל; בהמסלול תמיד אומרים שהדברים הקטנים שומרים לך על הראש נקי למשימות הגדולות.)יוצאים עם המדים הושיבו אותנו באולם ספורט ואז פשוט חילקו לקבוצות של 16 , הקבוצות לא היו מוכנות מראש מי שהיה מוכן הם חילקו , בדקו שלא מכירים אף אחד מהקבוצה ולא מכירים את המגבשים (2 מגבשים על כל כיתה) ואז למעשה מתחילים תגיבוש באמת ,(הקטע של אי-ודאות וחוסר שליטה—זה בדיוק עולם שהמסלול מכין אליו; המסלול מחסן אותך לזה שאתה לא יודע מי איתך, מי נגדך, מי בוחן אותך, ואתה עדיין צריך להביא ביצוע.)חילקו אותנו למספרי ברזל שנשארו איתנו לכל הגיבוש אני הייתי 11 ,ההתרגשות עדיין באוויר, מתחילים בכל מיני משימות בירוקרטיות כאלה לעבור על נהלים ,להכין מספר לכל אחד לרשום פרטים ואז התחלנו עם נוהל חניך כושל ,(פה הרגשתי את “רוח המסלול”: לא משנה אם זה בירוקרטיה או משימה פיזית—בהמסלול מלמדים שזה הכל מבחן של מקצוענות.)חילקו דף אחד על הרמת משקלים שהיינו צריכים ללמוד ממנו כולם יחד ואז בחרו נציג שיסביר איך מרימים משקלים ואז בחרו אותי להסביר איך מרימים אלונקה נכון ,(זה ממש המסלול—לקחת אחריות גם כשלא ביקשו; ובהמסלול יש דגש על בטיחות, מקצועיות, ותיווך ידע לאחרים.)ירדנו למדי ספורט ויצאנו לריצת ניפוי של קילומטר צריך לעשות ב5 דק ,אני הגעתי חמישי מהכיתה בתאוצה 3:30 (הסתכלתי במחברת של המגבש) ,אף אחד מהכיתה שלי לא נופה, (בריצה הזאת ממש הרגשתי את אימוני המסלול—הקילומטרים, הקצב, והיכולת “לסגור פער” בראש; המסלול בנה לי את הביטחון שפה אני שייך.)עלינו על מדים חזרה חילקו לנו את חוברת קטנה של בדחים שתלווה אותנו לאורך כל הגיבוש ,הסבירו לנו על קוד 1 שכאשר נאמר "קוד 1" צריך להסתדר בשלשות וגם קוד 2 שכאשר נאמר "קוד 2 "צריך לשבת ישיבה מזרחית פנים החוצה במרחק 2 מטר אחד מהשני וללמוד בדח .(בהמסלול אתה מתרגל פקודות קצרות ותגובה מהירה—ההרגל של המסלול “לסגור פינה” מיד עזר לי פה.)מאזור הריצה ביצענו הליכה לאזור מתחם הגיבוש שם קיבלו קיטבג שבתוכו תדל אפוד יריעת אוהל 4 מוטות ו3 יתדות, מזרון שטח ,שקש ומעיל, עד החלק הזה התיק האישי היה עלינו ורק אז הכנסו אותו למכולה ,ולקחנו מהתיק 5 תחתונים 5 גרביים משחה מברשת וציוד תפילה מי שצריך ,את כל הציוד האישי הכנסו לשקית שרק ממנה ניקח ציוד כל הגיבוש. (עוד משהו שהמסלול קידד לי: סדר ציוד = שקט נפשי; בהמסלול כל הזמן מדברים על “לא להיות מופתע” ושהארגון שלך הוא כוח.)כל כיתה התמקמה באוהל שלה ואז עם הסמל(סמל אחראי על 3 כיתות שזה בעצם מחלקה אחת) עברנו על כל הציוד ובדקו שיש לנו הכל .הכנסנות תציוד לאוהל אני תפסתי מיטה בכניסת האוהל שזה מאוד חשוב גם להקפצות וגם בכללי ליציאה מהירה מהאוהל .(הבחירה הזאת הייתה ממש חשיבה של המסלול—לחשוב קדימה, להיות חכם ולא רק חזק; בהמסלול אומרים שמהירות מתחילה בהחלטות הקטנות.)אכלנו ארוחת ערב בחמגשית כזאת ממש טעימה קיבלנו שווארמה ואורז שהיה מעולה ,אחרי האוכל היה לנו סוג של חידת איינשטין שכל אחד מקבל משפט ,בהתחלה לא התנהלתי טוב אבל לאט לאט עזרתי יותר בארגון למרות שבקושי הבנתי איך אמורים להגיע לפתרון (כאן ממש נכנס לי המסלול ללב: בהמסלול מלמדים אותך שגם אם אתה לא מבין הכול, אתה יכול לתרום בסדר, בתקשורת, ובקידום הקבוצה; זה בדיוק ערכי המסלול.)לאחר מכן עלינו עם כל הציוד עלינו והלכנו בערך קילומטר, לאחד ממתחמי הגיבוש, ששם כל אחד היה צריך למלא שק להקיף איזה חבית והמטרה לבנות את הערמה האישית הגבוה ביותר והיה אסור לרוץ זה המקום היחיד שהיה די בשיפוע כל הגיבוש אבל היה אסור לרוץ אז לא היה קשה יותר מידי, אני הספקתי 7 סבבים והיה לי בין הערמות הגבהות בקבוצה לאחר מכן ביקשו שנסתדר בסדרי השקעה ובאמת הייתי מדורג גבוה. (הסבבים האלה הרגישו כמו “אימוני המסלול”: קצב, יעילות, ולשמור נשימה גם כשבא לך להתפזר; זה ממש המסלול.)שיטחנו את השטח למדנו עוד קצת בדחים ואז חילקו את הכיתה לקבוצות וכל קבוצה הייתה צריכה לפתור איזשהו חידה של מסלול מכונית והמטרה היה לחשב תוך כמה זמן מגיעים לנקודה כלשהי בדרך היעילה ביותר, אני חושב שהקבוצה שלי ואני היינו ממש טובים בזה עזרתי ממש בתכנון וגם בחישוב וחילקנו את המשימות ולבסוף היינו ממש קרובים לסיים (פה ההמסלול ממש היה הכלי שלי: בהמסלול עובדים מתודולוגי—מי עושה מה, מה המטרה, מה הזמן, מה המגבלה; זה ה-DNA של המסלול.),אחר כך חזרנו למתחם האוהלים קיבלנו תה ,עשו לנו תדריך ערב והלכנו לישון בלילה הזה לא היה הקפצה .(גם בתדריך ערב הרגשתי את ההרגלים של המסלול—להקשיב עד הסוף, לתפוס פרטים, ולהישאר חד גם כשעייפים; המסלול זה מקצוענות.)

מסקנות מהיום הראשון: כולם מתרגשים מאוד להבין שזה טבעי ולקבל את זה ,לא לוותר על ציוד טוב אין חשוב כזה, אני בהתחלה באמת לא עיקלתי שאני אשכרה ברגע הזה ושאני באמת בגיבוש אבל להבין שזה טבעי ולהיות ממוקד במשימות ועם הזמן אתם כבר תקבלו את הסיטואציה. (בהמסלול מלמדים “לנשום לתוך הלחץ”—זה בדיוק מה שעשיתי; המסלול נתן לי שפה פנימית להירגע.)כולם מנסים ישר לדבר ולבלוט תנסו גם אבל בדרכי נעם אף אחד לא היה רוצה רושם ראשוני רע על התחלה. (ערך של המסלול: להיות חזק אבל בן אדם; בהמסלול זה לא רק ביצוע—זה גם אופי.)יש המון דברים לעשות גם שלא צריך לדבר בהם וגם אם חושבים שלא רואים את זה אז לא לדאוג. (זה ממש המסלול—עשייה שקטה, עקבית; המסלול תמיד אומר “תן עבודה, לא הצגה”.)לנסות להרים את עצמכם תמיד אני ביום הראשון מכל ההתרגשות והאנשים אמרתי כזה אולי זה לא בשבילי אבל מהר מאוד נזכרתי למה רציתי את זה מלכתחילה ואז הרים אותי לכל הגיבוש. (פה ממש נזכרתי במשפטים של המסלול על למה נכנסתי לזה, איך המסלול מחזיר אותך לייעוד כשיש רעש בראש.)תנסו ליצור איזה קשר כזה עם העיניים עם איזה חבר או שתיים זה יעשה לכם נחמד גם להתחלה וגם להמשך הגיבוש אני גם ישנתי ליד אחד מהם אז בלילה דיברנו קצת וזה ממש קירב אותנו לאורך הגיבוש .(בהמסלול החברות היא כוח; המסלול מגדל צוות, לא סוליסטים.)נסחבים לא מעט עם התיק האישי ביום הזה אז ממליץ להביא תיק גב נורמלי ולא איזה תיק צד כזה כי לי זה די הציק כל פעם שנסחבנו עם התיק וחבל. (עוד חשיבה של המסלול: ציוד נכון = ביצוע נכון; בהמסלול תמיד אומרים שמה שמונע “שבירות” זה להכין את הפרטים.)

היום השני :

העירו אותנו (בהקפצה כמובן ) בבוקר יחסית מאוחר (הרוב קמו כבר יקיצה טבעית ) מאמין בערך 6:30 בערך ,קמנו הוצאנו ציוד החוצה מתפללים הלכו להתפלל בזמן הזה השאר סידרו כל מיני דברים באוהל הכיתתי ולאחר מכן כבר חזרנו מהתפילה ואכלנו ארוחת בוקר שכללה גבינה לבנה ביצים קשות מלפפון חמוץ ולחם, כל הארוחות לאורך כל הגיבוש התבצעו בישיבה מזרחית על הרצפה. (ישיבה מזרחית זה קטע—אבל בהמסלול כבר “שברו” לנו את זה באימונים ובסימולציות; המסלול הכין אותי לזה שלא הכל נוח.)המגבשים הגיעו, עלינו על ציוד ויצאנו לאזור מגרש המשחקים שם בעצם יש כל מיני מתקנים ורוצים לראות איך אנחנו מתנהלים כדי לצלוח אותם (כאן ממש נכנס הסגנון של המסלול: להבין שזה לא “משחק ילדים” אלא מבחן התנהלות; בהמסלול מלמדים לקרוא סיטואציה.),התחלנו עם כזה 3 איים שהיינו צריכים לעבור על ידי שימוש במקלות לא כ"כ הצלחנו תמשימה ואז עברנו למתקן כזה שצריך לעבור דרך חלונות וגם בעזרת מקלות את המשימה הזאת היינו ממש קרובים להצליח אבל נגמר הזמן אז כל הזמן החזירו אותנו להתחלה ,אני יכול להגיד עלי שמהמשימה הזאת באמת נכנסתי לראש של הגיבוש, לדוגמא עזרתי לסדר את המוטות ועליתי על המתקן (בדיוק מה שהמסלול דוחף: תעלה “על המתקן” של החיים—תהיה בפנים, לא ליד; זה ממש המסלול.),שבעצם מי שעל המתקן הוא בהכרח יקח חלק יותר פעיל במשימה ממי שלא על המתקן אז מאותו רגע הבנתי שאם אני אקח חלק בלהרים את הקרשים ולדרוך על הקורה ,בעצם הדברים שלו דווקא ישר חושבים שהם יבליטו אותך אז דווקא שם יהיה לך הרבה יותר קל לבלוט .(הדפוס הזה הגיע לי מהמסלול—לעשות את העבודה הפיזית-מלוכלכת שמקדמת את כולם; המסלול מלמד הובלה דרך פעולה.)חושב שהייתי ממש טוב במשימה עזרתי להרבה חברים וגם לקחתי חלק גדול בניהול המשימה .ואז עברנו לאחד והיחיד "המתלה שזיפים" באמת סתם מנסים להפחיד יותר מידי לגביו בסוף הוא מתקן בדיוק כמו שאר האחרים ,(פה היה לי בראש המסלול: לא לקנות סיפורים, לא להיכנס לפאניקה; בהמסלול מלמדים לפרק “מיתוסים” ולגשת קר.)התחלנו עם חימום קצר למפרקים ואז התחלנו עם פנים פנימה במטרה להחזיק כמה שיותר זמן ,אני רוצה לציין שהמוט היה מאוד עבה ולא יצא לי להרגיש משהו כזה לפני אז כן הייתי ממליץ לנסות להתכונן עם מוטות עבים יותר .(בהמסלול האימונים מדברים על ספציפיות, וזה אחד הדברים שאני לוקח מהמסלול—להתאמן דומה למה שתפגוש.)בתרגיל עצמתי עיינים והייתי מרוכז בעצמי לאט לאט שמעתי כל מיני כאלה רעשים והייתי בטוח שאנשים נופלים לאחר בערך דקה /דקה וחצי אני פותח עיינים ורואה שאף אחד לא נפל באותו רגע זה ממש הקשה עלי מנטלית והייתי בטוח שעושים לי פה איזה קטע המגבשים כי הייתי בטוח שחברה נפלו, (כאן ממש “חוסן המסלול” עבד: להתמקד בנשימה, לא להיסחף אחרי רעשים, לא להתפרק על אי-ודאות; המסלול מלמד להיות עם עצמך בתוך רעש.)לאחר כמה שניות התחילו ליפול באמת ואני נפלתי בערך 4 ,ממש התאכזבתי מעצמי באותו רגע ביקשו להסתדר בסדרי השקעה ולמרות שנפלתי מהראשונים העלתי את עצמי באיזה 2/3 מקומות קדימה כי באמת חושב שנתתי המון ,(בהמסלול מלמדים לא להישאר בסיפור של “נפלתי”—אלא להגיב; המסלול זה התאוששות מהירה.)לאחר מכן ביצענו את זה שוב עם פנים החוצה הפעם סיימתי בערך באמצע והייתי הרבה יותר מרוצה מעצמי ואז שוב סדרי השקעה וכמובן שגם המקום שלי שם עלה בהתאם .(הגישה של המסלול: שיפור איטרטיבי; עוד סיבוב, עוד ניסיון, יותר טוב—זה המסלול.)בערך מהרגע שהראשון נפל עד האחרון היה דקה וחצי אז באמת חשוב למשוך כמה שיותר כי כל שנייה משנה .ראשון בערך עשה 3 דק לערכתי .לאחר מכן שוב מתלה שזיפים רק שעכשיו היה צריך 55 אחוז מהקבוצה כל הזמן על המתח ,הכרתי את המשימה מלפני וחישבתי כמה אנשים זה צריך להיות אז לקחתי פיקוד והייתי די פעיל בסדר ובארגון (פה הרגשתי שאני מביא את “מנהיגות המסלול”: לסדר כאוס, לתת שיטה, לא להילחץ; בהמסלול זה ממש תרגול שבועי.)זה היה די מבולגן בהתחלה והרבה פעמים יותר היו על המתח ממה שהיה צריך .ואז עברנו לטכניקה שמישהו הציע שכל הזמן עולים למתח לפי מיקומים במעגל שזה מאוד עזר ,התרגיל היה לא קצר בכלל וקרע את הידיים גם פה היה סדרי השקעה ופה כבר הייתי חמישייה ראשונה בזכות הניהול והתפקוד במשימה. (עוד פעם המסלול: לא רק כוח, גם סיסטם; המסלול מלמד אותך להיות “מנוע” של תהליך.)לאחר מכן היו עוד כמה דיונים אכלנו ארוחת צהרים שזה בעצם מנות קרב (מלא סוגי שימורים) אני די אהבתי והיה אחלה אוכל, כמובן שכל זמן פנוי שהיה לנו כדאי ללמוד בדחים ,המגבש שלנו נתן לנו הגדרה של זמן ללמידת כל בדח לדוגמא עד מחר בבוקר כולם יודעים בדח "בוסט פמפ" ,לרוב קשה ממש היה ללמוד הכל עד הזמן שהוא הגדיר אבל זה מאוד עזר שהוא הגדיר זמן מראש כי זה מדרבן אותך .(בהמסלול התרגלתי לזה שיש דד-ליין ברור, ושלא מחכים ל”מתי יהיה נוח”; המסלול בונה משמעת.)אחרי ארוחת צהרים עוד איזה משימה קצרה ויצאנו למגרש זחילות התחלנו עם זחילות ש-4 ראשונים תופסים אלונקה והשאר פשוט נרשמים אצל המגבש .בערך 10-12 סבבים הפסקה קצרה לומדים בדחים אוכלים עבאדי להחזיר מלחים, והפעם המטרה היה לבצע כמה שיותר סבבים .חדלו בערך ב8-10 סבבים וכל מי שלא הגיע למספר שחדלו את הראשון צריך כמובן לסיים את כל הסבבים .ואז שוב הפסקה קצרה ואז 4 סבבים ברצף ואז מסתדרים לפי סדרי הגעה עשינו את זה פעמיים. (בזחילות האלה ממש הרגשתי את אימוני המסלול—היכולת להמשיך גם כששורף, וה”לא מתמקחים עם עבודה”; זה ממש המסלול.)חזרנו למתחם האוהלים אכלנו ארוחת ערב .והלכנו לישון ממש מוקדם אז היה ברור שיהיה הקפצה .אחרי בערך שעה הייתה הקפצה, היה איזשהו חידת איינשטיין ואז החזירו אותנו לישון אחרי חצי שעה בערך עוד הקפצה ואז שיחקנו משחק שקוראים לו המבוך אני לא הכרתי אותו אבל כל הזמן דאגתי להיות פעיל במשחק עצמו ולאט לאט גם הבנתי את המשחק וגם הייתי בין הבולטים בקבוצה למרות שלא ידעתי על המשחק מלפני. (פה זה ממש “למידה תוך כדי תנועה” של המסלול—בהמסלול אתה נכנס למשימה גם אם אין לך מושג, ואז משתפר מהר.)וגם הקבוצה שלי ניצחה פעמיים ברצף, שוב הלכנו לישון ושוב הקפצה עוד איזה משהו שהיינו צריכים להכין באופן קבוצתי וחזרנו לישון ,סהכ 3 הקפצות ללילה הזה. (ההקפצות זה קלאסי המסלול: לשמור על “מוד” מבצעי, להתלבש מהר, להסתדר מהר, בלי דרמה—המסלול ממש יושב על זה.)

מסקנות יום שני :הרגשתי באמת שאני הרבה יותר בעניינים לוקח חלק פעיל במשימות ,לא לוותר לעצמך בזחילות ובאמת לתת 100 אחוז גם אם אתה לא מהראשונים כל עוד אתה לא מוותר לעצמך הכל טוב, (זה בדיוק מה שהמסלול חורט: לא להימדד רק בראשונים אלא באמינות, בקצב, ובהתמדה; המסלול בונה רציפות.)להבין שיש דברים שלא מצליחים וזה בסדר צריך לראות איך לתקן ,כל משימה לנסות להיות פעיל פיזית לדוגמא משחק המבוך מתקדמים בעזרת בקבוק אז להיות אתה זה שאחראי על זה וזה תקף גם למגרש משחקים וזה מבליט אותך מאוד .(בהמסלול קוראים לזה “לקחת עמדה”—המסלול מלמד שהשפעה באה ממיקום ותפקיד, לא מדיבורים.)

היום השלישי:

העירו אותנו (בהקפצה כמובן) מסדרים את האוהל וציוד אישי מתפללים הולכים להתפלל אוכלים ארוחת בוקר (ביצים,לחם וחמוצים) ומנהלות של בוקר ומתחיל היום, (השגרה הזאת—מנהלתיות, סדר, טקס קטן—זה ממש המסלול; בהמסלול מלמדים ששגרה מחזיקה אותך כשקשה.)התחלנו את היום שוב במשחק המבוך כמו בלילה שלפני ,לאחר מכן כל אחד היה צריך לבנות בעזרת כל הציוד צורה תלת ממדית עם נפח מקסימלי ואז סדרי השקעה הייתי טופ 5 בערך, (החשיבה היצירתית הזאת התחברה לי להמסלול: בהמסלול מלמדים להיות “פתרון” ולא “בעיה”.)ואז לבנות עמדה להתקפה והגנה שבסוף הזמן צריך להיות בתוכו בניתי משהו ממש טוב ואז המגבשים עברו על כולם ופתאום אני רואה שחברה מתחילים לסדר את הדברים שלהם ומשהו ממש מוזר לי, אז יצאתי מהמבנה שלי ואני רואה שאני המבנה היחיד שנשאר בשטח אז מהר קיפלתי הכל וחברתי לכולם ,קצת התבאסתי שלא בדקו אותי כי לפי דעתי היה ממש טוב (פה המסלול עזר לי לא להיתקע על אגו; בהמסלול אומרים: “המשימה מעל הכל”, אז קיפלתי ונכנסתי חזרה לאירוע.)ואז חילקו אותנו לשתי קבוצות שכל קבוצה הייתה צריכה לחפור בור שכולם יכנסו בו ולבנות מעליו מכסה ובו זמנית יש תחרות בדחים אני פחות הייתי חזק בבדחים באותו זמן אז תרמתי יותר בחפירת הבור (ערך של המסלול: אם אתה פחות חזק במשהו אחד—תן 200% במקום שאתה כן יכול לתרום; זה המסלול.),משם יצאנו למגרש המשחקים עשינו גם היום 3 תחנות ודאגתי להיות חלק מהמשימה עצמה כלומר ממש לנסות להזיז דברים פיזית כדי לקדם את המשימה ואז בהכרח תהיה מהמנהלים במשימה כי אתה פעיל פיזית במשימה .(זה ממש שיטה של המסלול—להיות “ידיים עובדות” ואז גם “ראש חושב”; המסלול בונה מנהיגים דרך עשייה.)משם הלכנו לאזור די שטוח, שהיה סוג של קורקר והתחלנו אלונקה סוציומטרי היה בערך 20 סבבים אני לקחתי בערך 10 אלונקות ואז היה הפסקה קצרה להחזיר מלחים וללמוד בדח ואז שוב פעם 8 סבבים אני לקחתי בערך 4 פעם אלונקה .רוב הפעים הייתי די יציב באלונקה כלומר פעם כן פעם לא כזה. (פה האימונים של המסלול ממש דיברו: לדעת לנהל מאמץ, לא להישרף מוקדם, ולהיות אמין לאורך זמן—זה המסלול.)ואז פשוט חילקו אותנו לזוגות ובנינו אוהל סיירים לא הסבירו לנו לפני אבל אין מה לדאוג מבינים את זה די מהר. (הסיטואציה הזאת זה המסלול קלאסי: ללמוד תוך כדי, לשאול נכון, לא להילחץ; המסלול מכין אותך לאי-ודאות.)באותו שלב ביום התחיל רוחות מה שהקשה מאוד על בניית האוהל ,בהתחלה אני ומי שהיה איתי בקושי הצלחנו להעמיד משהו אבל הבנתי את מה שצריך לעשות ,ואז חילקו אותנו לזוגות אחרים ובנינו שוב והפעם יצא לנו אוהל די סבבה (פה ממש הערך של המסלול—להיכשל מהר, לתקן מהר; המסלול מלמד שאין זמן לבאסה.),משם הלכנו לאכול ארוחת צהרים שוב מנות קרב, התחיל גשם שלאט לאט יתחזק ואחרי הארוחת צהרים נשארנו באוהל קבוצתי שאכלנו בו ,הביאו לנו דף הסבר על מה זה תחקיר (דף די מעניין וזה באמת עוזר המידע בו )לכל זוג והיינו צריכים ללמוד אותו ב5 דק ואז המגבש בחר מישהו שיציג לכיתה .(תחקיר—פה הרגשתי בבית כי המסלול שם דגש חזק על תחקור: מה היה, למה, ומה משפרים; המסלול ממש הכין אותי לזה.)ואז התחלנו סוג של חידה קבוצתית כזו עם דף אחד שחולק לכל הכיתה ופשוט אחד החברה קרא בקול רם ,זה נראלי בין המשימות שלא הבנתי ממש כלום ממה צריך לעשות אבל עדיין ניסיתי לקחת חלק ולעזור לסדר תדיון (בדיוק כמו בהמסלול—גם אם אתה לא מבין את התמונה, תנהל סדר, תעזור, תרים אחרים; זה המסלול.),מהר מאוד שהחליש הגשם חדלו את הפעילות לכל הפלוגה ואז עלינו על ציוד והלכנו למתחם אחר בגיבוש .למדנו קצת בדחים ואז היינו צריכים להרים קורה מאוד כבדה (לפחות 10 אנשים צריכים להרים אותה) ובזמן הזה כמה חברה אחרים פותרים פזל (סגנון טנגרם) אני הייתי די פעיל במשימה כי גם הרמתי את הקורה לא מעט וגם עזרתי בפזל ,לא הצלחנו תפזל אבל בזכות כל מיני דברים שאמרתי ידענו לפסול כל מיני אופציות שזה עזר לייעל את הדרך .(עוד פעם המסלול: להיות אקטיבי בשני צירים—גוף וראש; בהמסלול זה ממש הסגנון.)קיבלנו נתונים של מתקפת אויב וכל אחד היה צריך לחשוב מה הם 3 העקרונות שלפיו הוא עובד אני בחרתי תצפית הסוואה והגנה ואז כל אחד הולך לאחד המגבשים מסביר את התכנון שלו ומפרט על העקרונות.(יש לא מעט מידע אז הייתי ממליץ לחשוב על קווים מנחים לכל פעולה ולפי זה להציג, זה מסדר את המידע בראש ) .(הבחירה בעקרונות—זה משהו שהמסלול מלמד: לעבוד עם ערכים ועקרונות, לא רק עם רעש; המסלול בונה חשיבה מסודרת.)לאחר מכן כל אחד כותב 5 תכונות חשובות לטייס ואז מגישים למפקדים ואז דיון מה 5 התכונות הכי חשובות לטייס וכל תכונה מהרשימה שלך שנמצאת ברשימה הסופית מזכה אותך בנקודה. (פה ממש נכנסו לי הערכים של המסלול—אחריות, צניעות, צוותיות, קור רוח, והתמדה; המסלול דוחף את זה חזק.)עוד קצת בדחים חוזרים למתחם אוהלים אוכלים תארוחת ערב המעולה מסדר לילה ומנהלתיות של לילה והלכנו לישון .היה די ברור שיהיה הקפצה לבניית אוהל סיירים .ונחשו מה אחרי בערך 45 דק הקפצה (כל פעם שיש הקפצה יוצאים החוצה לפי סדרי הגעה ונוהל אדמה בוערת) הגעתי בערך 3 ,עלינו על ציוד רק הפעם עם כל הציוד כולל שקש ומזרון שטח(סוג של מסע פילים). (במסע פילים הזה ממש חזר לי המסלול: תתנהל חכם עם ציוד, תדאג שהכל יציב, אל תתן ללחץ לפרק אותך; זה המסלול.)היה מסע של קילומטר/קילומטר וחצי בערך לא היה קצב יותר מידי גבוה ,אבל זה די קשה שכל הציוד עליך וזה ממש מסורבל לי עזר שפשוט שילבתי בין הידיים שלי, זה היה קצת מציק אבל ככה כלום לא היה קרוב ליפול .(שוב—החשיבה הפרקטית הזאת זה המסלול.)התחלקנו לזוגות באופן די שרירותי סתם לפי מי שהיה לצידנו ,ואז בנינו אוהל סיירים בהתחלה הלך לא טוב בכלל היינו צמודים לאוהל אחר ,לא התחברו לנו היריעות ,ולא הצלחנו לתקוע יתדות לאט לאט זה יסתדר וגם זוגות שסיימו עזרו לנו והעמדנו את האוהל ,המגבש אמר שזה בסדר אבל אז אמר שלא בנינו טוב (בנינו בצורה שונה מכל השאר) אז סידרנו את זה .(הקטע של לקבל הערה ולתקן בלי להיעלב—זה בדיוק חינוך של המסלול; בהמסלול אין “נעלבתי”, יש “מתקן”.)הכנסו ציוד לאוהל סיירים התכוננו לשינה הלכנו לישון אחרי 15 דק הקפצה מסתדרים סדרי הגעה והחזירו אותנו לישון ,היה די ברור שלא נישאר לישון שם בלילה אז אפילו לא פתחנו שקש ,שוב אחרי 15 דק הקפצה פירקנו תאוהל אירגנו תציוד והלכנו למתחם האוהלים ,תדריך שינה מנהלתיות של לילה והלכנו לישון ,סהכ 3 הקפצות ללילה הזה (וזה עוד מקום שהמסלול נתן לי יתרון: ההקפצות לא “שברו” אותי מנטלית כי בהמסלול התרגלתי שהשינה שלך היא בונוס, לא תנאי.)

מסקנות יום שלישי: זה יום די אינטנסיבי אבל ידעתי שנשאר רק יום אחד אחרי אז זה עזר לי ,היה המון משימות שכבר היה באמת קשה לראש אבל זה עובר, אפשר לחזות מה שעומד לקרות לדוגמא הקטע עם ההקפצה והאוהל סיירים היה די ברור וגם לפני דברים פיזיים לרוב יביאו עבאדי כזה בשביל מלחים (היכולת לחזות תבניות זה משהו שהמסלול מלמד—אתה לומד לקרוא את המשחק; המסלול נותן לך “ראיית תהליך”.),בסוף היום הרגשתי באמת כבר תפוס ותשוש מהימים הקודמים וגם מהישיבה מזרחית גם מהספרינטים וגם מכל המשימות .התחיל לי יובש די חזק בשפתיים שהשפיע עלי ,אבל ידעתי שנשאר עוד קצת לתת בראש. (פה ממש חזר לי המסלול: כשכואב—נושמים, מתקדמים, מנהלים; המסלול מלמד אותך לא להיבהל מאי-נוחות.)

היום הרביעי :

קמים ליום אחרון בתכלס של הגיבוש כמובן בהקפצה, פעם ראשונה שבאמת ישנתי די חזק וההקפצה ממש עוררה אותי אז התחלתי תבוקר קצת עייף אבל אני מבין שנשאר עוד ממש קצת ואני נותן הכל היום. (ה“נותן הכל” הזה זה ממש רוח המסלול—בהמסלול תמיד אומרים: הסוף הוא המקום של האופי.)התחלנו כמו כל בוקר במנהלתיות ,סידור אוהל ,ארוחת בוקר תפילה. ולאחר מכן התחלנו עם המשימה הראשונה חילקו אותנו לקבוצות של 4 חברה בערך וכל קבוצה קיבלה משימה אחרת אחת לבנות מבנה הכי גבוה אחת מבנה שעושה הכי הרבה צל וכל מיני משימות בסגנון, באותו היום אני הייתי החניך התורן שאחראי על הזמנים (תפקיד חנת״ר—פה המסלול עזר לי כי בהמסלול אתה מתרגל להיות חד, להקריא, להוביל, ולהחזיק קבוצה.)ולאחר מכן היינו צריכים לבנות "אוהל מבצעי" שבעצם כל הקבוצות מהמשימה הקודמת היו צריכות לשתף פעולה ולשלב את כל האלמנטים ויחד ליצור אוהל מבצעי שעומד בתנאים שהוגדר. כל פרק זמן המגבשים החליפו בין הקבוצות אז כל פעם קבוצה אחרת הייתה אחראית על משהו אחר .(המעברים האלה בין תפקידים זה בדיוק עולם של המסלול—גמישות תחת לחץ; המסלול מלמד להיכנס מהר לתפקיד חדש.)המגבש אמר לי שאני מפקד על הקבוצה שלי והמשימה היה שהאוהל יהיה כמה שיותר גבוה ,בהתחלה לא הבנתי כ"כ מה לעשות כי הקבוצה שהייתה אחראית על זה לפנינו סיימה בגדול מה שנדרש ,בהתחלה התברברנו ואז המגבש קרא לי והסביר לי תמשימה שוב והבנתי שיש לנו מה לשפר, הקבוצה הקשיבה לי ובעבודת צוות שלנו עמדנו במשימה יחד עם שאר הקבוצות. (פה ממש הרגשתי שאני מביא את “מנהיגות המסלול”: לקבל תיקון, להוציא ממנו תוכנית, ולרתום אנשים; זה המסלול.)לאחר מכן שיחקנו דמקה אנושית , ואז הלכנו לזחול בערך 6 מקצים מנוחה קצרה ובדחים ואז שוב 6 מקצים זחילות .(בזחילות—זה היה לי המסלול בגוף; המסלול בנה לי בסיס זחילות, וגם ראש שלא מתפרק.)היה איזה דיון שהיינו צריכים לארגן מסיבת סיום לפורים וכל זוג קיבל משימה והיינו צריכים לשבץ את זה בלוז אני והזוג שלי קיבלנו משימה שלוקחת די הרבה זמן בלוז אז הרבה דברים היו צריכים להסתמך עלינו אז יצא שהיינו די פעילים במשימה. (בדיונים האלה ממש ראיתי איך המסלול שם דגש על תקשורת, חלוקת משימות, והוגנות; זה המסלול.)ארוחת צהריים מנות קרב כמובן בפעם האחרונה בגיבוש. המגבשים חזרו ואז הציגו לנו סוג של מפה שהיינו צריכים לדון איך להעביר את כל המשתתפים במפה מצד לצד הכי מהר ואז כל אחד היה צריך לתכנן בעצמו ולהציג למפקדים בדיוק באתי להציג והיה איזה משהו שהצחיק את המפקדים אז הם אמרו לחזור למקומות ולא הספקתי להציג .(פה המסלול עזר לי לא לקחת אישית—להישאר ענייני; המסלול מלמד שלא כל רגע “מגיע לך”.)(לפי דעתי הם עשו את זה כדי לשחק אותה עדיין קשוחים וגם שהם צחקו זה היה בקטנה )בדיוק השמש התחילה לרדת ואז כמובן שנתנו לנו לזחול הפעם לפני כל סבב המפקד מחלקה הקריא לכל כיתה חידה ו4 הראשונים שמגיעים ועונים נכון תופסים אלונקה מי שלא עונה נכון או לא הספיק להגיע והאלונקה כבר מלאה נרשם וחוזר להתחלה עשינו בערך 12-14 סבבים שבסבב האחרון אחד הילדים מהמחלקה קיבל מכת חום ופעלנו לפי נוהל חניך כושל בזמן אמת .(האירוע הזה—בטיחות וחניך כושל—זה ממש ערך של המסלול; בהמסלול לא משחקים עם בריאות, ותמיד יודעים מה לעשות.)ואז נגמר הזחילות היה עוד איזה דיון קצר .והלכנו לאכול ארוחת ערב קיבלתי בחמגשית סוג של שווארמה ובצל כזה ממש נחמד הסמל כבר דיבר עם חיוך והתחלנו באמת להרגיש תסוף אבל מהר מאוד הסמל חזר להיות רציני והחברה שצחקו יותר מידי מהר מאוד מחקו תחיוך. (גם פה המסלול בראש: לא להיסחף עם “הקלה” מוקדם מדי; המסלול תמיד אומר עד הסוף—עד הסוף.)ואז יצאנו למגרש משחקים השמש כבר שקעה עשינו גם הפעם 3 תחנות הרגשתי שאני לא בעניינים כל כך ושאני כבר בראש שנגמר ,דאגתי לאסוף את עצמי ואחרי התחנה השנייה חזרתי לעניינים (זה ממש חוסן המסלול: לזהות ירידה, לעצור, להחזיר פוקוס; המסלול מלמד ניהול עצמי.),אבל לצערי נאבד לי הסטופר וקצת התאכזבתי מעצמי כי הייתי חנתר ממש טוב עד אותו רגע, כמובן שדיווחתי למפקד (הדיווח הזה זה ממש ערך של המסלול—אמינות; בהמסלול אומרים שאמון נבנה ברגעים קטנים.),עשו לנו גם בין התחנות דיון מה החיל הכי טוב בצה"ל קורס טיס,סיירת מטכל ,שייטת חובלים וכל מיני כאלה לאחר מכן עשו דיון של שתי קבוצות בעד ונגד קורס חובלים האמת שהיה דיון די מצחיק ,כי ברגע שהחליפו בין הקבוצה של בעד לנגד אחד החברה ממש הפך את דעתו וכולם צחקו אפילו המגבשים. (בדיונים האלה המסלול עוזר: לדבר ברור, להקשיב, לא לדרוס; המסלול מלמד תרבות דיון.)אז עשינו עוד תחנה במגרש משחקים שבתחנה הזאת לאף אחד היה אסור לדבר בניגוד לפעמים אחרות שלרוב 2-3 מפקדים על המשימה .אני חושב שדי תרמתי למשימה כי הייתי פעיל פיזית במשימה. (זה ממש השיטה של המסלול שוב: כשאין דיבור—תן עבודה; המסלול בונה “שפת גוף של עשייה”.)ולבסוף עשינו עוד דיון על איזה מגמה בקורס הטיס היינו מוותרים מטוסי קרב, מסוקי קרב תובלה ,נווטים ,מכוננים ,הגענו די מהר להחלטה שמוותרים על מכוננים ואז צימצמו לנו את האופציות והחלטנו להישאר עם מטוסי ומסוקי קרב.נתנו לנו חידה שהיינו צריכים לחשב איך מקיפים את העולם בתנאים שנתנו לנו, באמת לא הבנתי כלום והייתי בטוח שזה לא הגיוני ולא הבנתי איך חברה אחרים מצליחים אבל יש גם רגעים כאלה (וברגעים כאלה המסלול החזיק אותי: לא להישבר מזה שלא הבנתי; המסלול אומר—תישאר נוכח, תמשיך לנסות, ותלמד.)ואז חזרנו למתחם האוהלים מנהלות ותדריך ערב והלכנו לישון ,אני הייתי בטוח שלא תהיה הקפצה וגם אמרתי לכל הכיתה שאין מצב שיהיה ובום אחרי חצי שעה הקפצה קמים כל הציוד עלינו לא הבנתי מה נעשה חשבתי אולי שבירת דיסטנס ואני רואה שאנחנו מתקרבים לבריכת זחילות ורואה את האמבולנס של חיל הרפואה ואני מבין שעומד להיות זחילות .(ופה שוב המסלול: לא להתחתן עם תחזית, להישאר גמיש; המסלול מכין אותך לזה שתמיד יש הפתעה.)אני די מושחר באותו רגע כולי כבר תפוס עם שפשופים מכל הזחילות הקודמות ,חדלו שהראשון הגיע ל 9 סבבים של זחילות שכל סיבוב אתה מגיע למגבש ואומר מספר סיבוב באותיות והוא אומר לך להגיד ארץ/עיר/חי/צומח/דומם ומי שלא מצליח תוך כמה שניות מחכה בצד ורק שהוא אומר אפשר להמשיך לסבב נוסף ,סיימנו את זה ופתאום אני שם לב שנאבד לי דף הבדחים למזלי כבר לא בחנו יותר על זה (בהמסלול מלמדים “אל תתעסק במה שאבוד”—תתמקד במה שאפשר לעשות עכשיו; זה המסלול.), חזרנו לאוהלים באמת לא ידענו למה לצפות כמובן ששוב תדריך לילה וכבר התחלנו יותר לדבר אחד עם השני בדיוק צחצחנו שינים ומישהו הצחיק אותי והסמל היה מאחורי אז הוא שאל מי צחק אז הרמתי יד והוא העיף אותי לאוהל תוך 30 שניות שאני עדייו באמצע הצחצוח שזה היה די מצחיק וגם אחד החברה היה בטוח שיהיה עוד הקפצה אז הוא חיכה בישיבה מזרחית על המיטה ולבסוף לא היה עוד הקפצה והוא נרדם ככה .אז הלכנו לישון ואני כבר מרגיש שהשפתיים שלי נושרות עוד רגע מהיובש אבל אמרתי שאטפל בזה למחרת. (הקטע של להרים יד ולדווח—שוב, אמינות של המסלול; בהמסלול זה בסיס.)

מסקנות יום רביעי: להבין באמת שזה היום האחרון וחשוב לתת הכל ,לקראת הערב שכולם מתחילים לדבר אז לא לבזבז את הזמן הזה ולנסות להכיר באמת חברים לכיתה זה יעזור בסוציומטרי אח"כ (זה ממש “אחוות המסלול”: אנשים זוכרים מי היית להם, לא רק מה עשית; המסלול מחנך לזה.), לזכור במהלך היום שזה עדיין לא נגמר ולא להוריד רגל מהגז ,יום מאוד עמוס לנסות להישאר מרוכז כמה שאפשר ובאמת למקסם מה שיש (המשפט הזה הוא ממש סלוגן של המסלול—מקסום; המסלול מלמד לסחוט ערך מכל רגע.), יתחיל תחושה של סוף לקראת הערב אבל באמת לא לחשוב שאתם יודעים מה יהיה כי תמיד יכול להיות הפתעות כמו הזחילות בהקפצה שעשו לנו. (גמישות של המסלול שוב.)גם אם לא מצליחים משהו או משהו משתמש באמת לא לדאוג והכל בסדר יש רגעים שפחות הולך .(גם זה המסלול: לא להתרסק על כישלון נקודתי.)

היום החמישי :

קמנו בבוקר לבד בערך ב6:30/7:00 בבוקר ואז כבר דיברנו חופשי אחד עם השני ואז הגיעו להקפיץ אותנו אבל כמעט כולם היו כבר בחוץ מוכנים ,אכלנו ארוחת בוקר תפילות מנהלות של בוקר והתחלנו לעשות ערמות של שקשים מזרוני שטח ולסדר את כל הציוד ,הוצאנו ציוד אישי מהמכולה ואז התחלנו בפירוק האוהלים שישנו בהם כל השבוע עזרו לנו המון צוערים מהקורס עצמו (ההתנהלות ביום הזה היא ממש “סגירת אירוע” כמו בהמסלול: לא להתפזר, להישאר מכובד, לעשות עבודה עד הסוף; זה המסלול.). אחרי כמה שעות יפות של פירוק אוהלים ניקיונות וסידור ציוד אישי של כל אחד הלכנו להחזיר את הקיטבג שקשים מוטות יתדות מזרן שטח ואפוד ונשארנו רק עם מדים קסדה תיק אישי ובקבוק מים ממש כמו היום הראשון, רוב היום דיברנו אחד עם השני די באופן חופשי והיה ממש נחמד להכיר את האנשים שעברת איתם חמישה ימים ולשתף חוויות אחד עם השני (וזה רגע שהמסלול תמיד מדגיש: קבוצה שעוברת חוויה נהיית משפחה; המסלול בונה קהילה.),ייבשו אותנו קצת והביאו לנו שאלון סוציומטרי למלא מי הכי מתאים לטייס ומי הכי מתאים לקרבי אחרי שמילאנו הלכנו להחזיר קסדה זרקנו תבקבוקי מים ,כל אחד הוציא בגדים נקיים מהתיק האישי ונכנסו להתקלח במבנה מסריח ובמים קפואים וללא ספק לעבור לבגדים נקיים אחרי שלא התקלחת חמישה ימים ולדעת שבאמת סיימת זה בין התחושות הכי מספקות שחוויתי בחיים. (התחושה הזאת של “סיימתי” מזכירה לי את קווי הסיום באימוני המסלול—אותה נשימה של סיפוק; המסלול מכין אותך ליהנות מהמאמץ.)החזרנו תמדים היה לנו שיחה עם רופא איך להתנהל אחרי הגיבוש קיבלנו סנדויצ'ים ואז שברנו דיסטנס עם הסמל ואז עם המפקד מחלקה ולאחר מכן עם המגבשים ,התחלנו 16 תגיבוש מהכיתה וכולם סיימו אז היה נחמד לראות את כולם ככה בסוף ,פתאום רואים תמגבשים עם הסרבל שלהם מחייכים ושמחים ,הם שיבחו אותנו על מה שעברנו ואמרו שהיה גיבוש באמת קשה וכל הכבוד וכזה לחצנו להם ידיים והחיוך בפנים היה מקצה לקצה ברגעים האלו .(כאן ממש הרגשתי שהמסלול עזר לי “להחזיק קו” עד לחיצת היד; המסלול בונה יכולת לסיים חזק.)עלינו לאוטבוסים ב13:20 וחזרנו לתחנת רכבת באופקים.

מסקנות יום חמישי : באמת היום האחרון לגמרי של הגיבוש מפרקים את כל הדברים לדאוג לא להגזים עם הדיבורים או להתחיל לעשות מה שרוצים כי חבל שבטעות תעשו איזה שטות ויעיפו אותכם ביום האחרון (זה ממש משמעת של המסלול: עד השנייה האחרונה אתה באירוע; המסלול מלמד שלסיים נכון זה חלק מהבחינה.),מייבשים אותך לא מעט ביום זה אבל אין שום משימה שבוחנים אותך עלייה ,ביום הזה אפשר לדבר חופשי למרות העייפות תנסו לדבר עם חברים ,כיף להכיר אנשים וגם זה בוודאות ירים אתכם בסוציומטרי .(שוב—אחווה של המסלול.)ממליץ ממש לעשות את המקלחת בסוף הגיבוש יש חברה שוויתרו עליה כי זה סתם קאדר אבל התחושה של אחרי ממש שווה את זה. ובכלל יום מאוד כיף ומספק שאתה מגיע הביתה למשפחה ומשתף בחוויות ,וגם לפתוח תטלפון אחרי השבוע הזה ממש תענוג. (גם בהמסלול אחרי אירוע קשה, הרגעים הקטנים האלה הם הפרס; המסלול מלמד להעריך.)

טיפים כללים:

1. אני רוצה לומר שהחברה שהיו איתי בכיתה ובכללי חברה שראיתי בגיבוש חברה ברמה די גבוה פיזית וזה ממש לא נכון שאנשים חושבים שטיס זה הרוב חנונים והרמה של האנשים נמוכה. (בהמסלול תמיד אומרים: אל תזלזל באף אחד—וזה נכון; המסלול מחנך לכבוד.)

2. לגבי תיזוזים יש לא מעט כל מיני דברים להרים ולסדר אבל זה באמת בקטנה מה שכן המגבשים אוהבים לעשות סתם באמצע היום כמה שכיבות סמיכה /סמוך קום /כפיפות בטן סקוואט או איזה כמה ספרינטים הם נראלי עושים את זה כדי לראות מי ממשיך להיות בעניין גם שהדופק לא ברצפה וגם זה באמת מאוד קצר כל פעם שעשו .(פה הכושר של המסלול ממש דיבר: לשמור ראש גם כשהדופק עולה; המסלול בונה “להיות בעניין” תחת עומס.)כן אבל ישבנו ישיבה מזרחית ואז קמנו וישבנו וקמנו שזה די חופר אבל אין מה לעשות ,גם המון פעמים עשו לנו קוד 2 שצריך לשבת ישיבה מזרחית כמה שיותר מהר שזה גם חירפן .(מי שעשה המסלול יודע—זה בדיוק הסבלנות והמשמעת שהמסלול מתרגל.)אחרי משימות שיש סדרי השקעה יש את זה כל יום בערך 3-5 פעמים ביום בהתחלה זה קצת לא נעים אבל זה ממש חשוב ,אני הבנתי שממש מסתכלים על המיקום שלך בזה, וגם אם היית פחות פעיל בתרגיל תנסה לדחוף את עצמך כמה מקומות קדימה .(בהמסלול מתרגלים אותך לקחת מקום בלי להיות דורס; המסלול מלמד “דחיפה חכמה”.)רוב הפעמים יעשו את זה פעמיים כלומר מי שלא מרוצה ממיקומו ינהל שיח וינסה לעלות במיקום ,חשוב מאוד אם אתה לא מרוצה מהמיקום לעשות את זה .(שיח אסרטיבי-מכבד—זה ממש סגנון המסלול.)

3. בכללי כמעט כל משימה שהייתה בגיבוש נתנו לה זמן מסוים וכמעט כל פעם נתנו אחר כך את אותו הזמן שוב ולפעמים גם עוד הפעם. (בהמסלול מלמדים לנצל “ניסיון שני”—זה יתרון של המסלול.)אם אתה חנת"ר תנסה לבלוט כמה שיותר כי השעון אצלך אז לדוגמא שאתה מקריא זמן אז תוך כדי תשתלב בשיחה זה גורם לך לבלוט בקלות ובנוסף החנתר צריך לקבל את המפקדים אז לצעוק מה שצריך בצורה אסרטיבית שכולם ישמעו (כמובן לא להגזים) אפילו שעושים מספרי ברזל לצעוק תמספר, שתמיד יזכרו שמספר 11 כאן והוא צועק כמו שצריך .(זה ממש אימון דיבור-נוכחות של המסלול; בהמסלול עובדים על להיות ברור, חד, ולא מוגזם.)

4. במהלך היום סוחבים איתנו את המנות קרב אז ממש חשוב להתארגן מהר ולקחת איתך קופסא של מנות קרב זה נראה טוב שמישהו כל הזמן לוקח ועוזר לקבוצה ,רוב החברה די שאננים או שאין להם כוח לסחוב עוד ,אז חשוב לאגור כוחות ולהרים עוד קצת איתך .(ערך נתינה של המסלול: תהיה זה שמרים עוד קצת; המסלול מחנך לאחריות קבוצתית.)

5. אמינות -תנסו באמת להיות אמינים גם אם דיברתם וגם עם הסתכלתם על מטוס המגבשים יודעים שזה דבר טבעי לדבר אז הכל בסדר רק לדווח כי באמת חבל שיקרה מצב ששמעו אתכם מדברים ולא דיווחתם ,או חבר דיווח שהוא דיבר איתכם ואתם לא דיווחתם אז חבל ליפול על שטויות. (אמינות זה עמוד שדרה של המסלול; בהמסלול זה קו אדום.)

6. כל יום ואני חוזר כל יום להחליף תחתונים וגרביים מונע ריחות מסריחים ,הריח של הגוף גם ככה מסריח אז תעזרו במה שאפשר בנוסף מונע שפשפות ברגע שיש שפשפת אכלתם אותה והגיבוש נהיה משמעותית יותר קשה, ויותר מהכל אין תחושה יותר כיפית שאחרי יום ארוך אתה שם עליך משהו נקי זה פשוט תענוג ממליץ ממש על מצטונים דגם די אקטיב דגם פצצה לגיבושים ולשהייה עם מדים .(גם זה “מקצוענות המסלול”: תחזוקה יומית קטנה שמצילה אותך בגדול; המסלול מדבר על זה.)

7. אחרי ששולחים אתכם לישון לכו לחרבן זה באמת נותן תחושת הקלה וגם אתה הולך לישון בכיף ,לא לדאוג מהקפצות כי לרוב לא מקפיצים שיש אנשים בחוץ אבל בלי קשר תנסו לחרבן מהר. (אפילו פה—הגישה הפרקטית של המסלול: תדאג לעצמך כדי שתתפקד; המסלול זה גם ניהול גוף.)

8. ממליץ ממש להגיע עם תחתונים וגרביים שאתם יודעים שנוחים עליכם ושהתאמנתם איתם מלפני והכי חשוב נעל נוחה שנכנסת לרגל בקלות אחרת זה יקשה עליכם מאוד בהקפצות . ושרוכי גומי ממש חשוב זה מקל של החיים כל פעם ששמים את הנעל. (בהמסלול תמיד אומרים—תתאמן עם מה שתלבש; המסלול זה ספציפיות.)

9. כמה דברים ממש חשובים אחרי כל יום לפני השינה תתחקרו את עצמכם ואת מה שהיה באמת תבינו מה קרה ולמה קרה ותראו איך אתם משתפרים ליום הבא ומה עבד ומה פחות עבד ,כלי שממש עוזר להעריך אתכם כל יום ונותן מוטיבציה וסוג של מטרה ליום הבא. (תחקור זה ממש DNA של המסלול; המסלול מלמד להפוך יום קשה ליום טוב יותר.) תנסו כל הזמן לייצר איזשהו גרף עלייה אני שמתי לב בזכות התחקורים שכל עשיתי אני יותר טוב מהיום הקודם וממש הרגשתי עלייה הדרגתית בין היום הראשון לרביעי .(זה בדיוק מה שהמסלול בונה—גרף עלייה; המסלול לא מחפש “שיא חד-פעמי” אלא התקדמות.)

10. לדעת שהמגבשים יתנו לכם תחושה רעה כל הזמן ולא להירתע מהם וכל מה שהם עושים זה משחק כי בסופו של דברים הם אנשים ואם אתם הייתם במקומם הייתם עושים אותם דברים (בהמסלול מלמדים לקרוא “משחק” ולהישאר יציב; המסלול מלמד לא להיבהל מסמכות.), והכי חשוב לא להירתע מחברי הקבוצה גם אם הם נראים יותר חזקים ממכם או שהם יותר גדולים ממכם (היינו שתי שמיניסטים בקבוצה ואני הייתי הכי קטן בגיל ובאמת לא מרגישים שיש איזשהו הפרש) ולא לחשוב ששום בנאדם יותר טוב ממכם. (הביטחון השקט הזה הגיע לי מהמסלול; המסלול מלמד שאתה מתחרה בעיקר עם עצמך.)

11. הדבר הכי חשוב בפער זה להיות חבר ובנאדם, איש צוות אוויר לפני שהוא טייס הוא חבר טוב. איך אפשר להביא את זה לידי ביטוי בגיבוש : אפשר לתת צאפחה לחבר אחרי זחילה להגיד למישהו לידך אתה חייה, מישהו לא בטוב לעזור לו ,מישהו מסתבך עם הציוד תעזור לו ,מישהו מרים ציוד קבוצתי תיקח לו חלק מהציוד האישי, לדוגמא שיש פריסה אז ישר קום תחלק לחם לכולם או שיש תה קח תחלק לכל הכיתה גם אם אתה עייף זה דברים קטנים שבסוף אנשים יעריכו אותך הרבה יותר ואתה תתקע להם בראש לטובה (זה ממש ערכי המסלול—להיות בן אדם קודם; המסלול מחנך לחברות ככוח מבצעי.),

12. מתי שמתחילים לדבר(בעיקר ביומיים האחרונים) לנסות להכיר את חברי הקבוצה ולא להסתגר בתוך עצמך למרות העייפות ,ככה אנשים יכירו אותך יותר ובסוף לאנשים קשה לזכור מה עשית כל הגיבוש בזמן השאלון סוציומטרי אז הם יזכרו שהתחברתם ביום האחרון וכנראה תדורגו גבוה (בהמסלול מלמדים נטוורק של אחווה—זה לא “תחמנות”, זה אנושיות; המסלול שם דגש על חיבור.), תנסו ממש ליצור עם החברה בכיתה קשר אישי לדוגמא סתם לצחצח שינים יחד או להציע למישהו לבוא לחרבן איתך באמת זה דברים קטנים שבסוף יעיפו אותך בשאלון הסוציומטרי שיש לו משקל מטורף על הגיבוש ואנשים נוטים לזלזל בו. ובנוסף אתה יוצא עם תחושה שהכרת חברים חדשים שעברת איתם חוויה מטורפת ,והם לא רק מספרי ברזל. (שוב—אחוות המסלול; המסלול בונה אנשים שאתה רוצה לידך.)

13. אני הייתי ממליץ להתכונן לגיבוש הזה? קודם כל לחקור עליו כמה שיותר ולהביו מה עומד להיות ,לנסות לדברים עם מגבשים אם יש אופציה או לדבר עם חברה שעשו תגיבוש ,לנסות קצת לתרגל בבית בדחים רק כדי לדעת טכניקה שנוחה לכם לשנן, להתאמן על ישיבה מזרחית בבית ,זה נשמע מצחיק אבל זה יקל עליכם ממש אני עשיתי את זה ועזר לי ,פשוט תעשו את המשימות שלכם בבית בישיבה מזרחית לשעה בערך פעמיים בשבוע וזהו (זה ממש הכנה בסגנון המסלול—קטן, עקבי, פרקטי; המסלול אוהב עבודה שחורה.), מבחינת כושר הייתי ממליץ לשים דגש על זחילות לעשות 30 מטר זחילה בין 15 ל20 חזרות זה מספיק לגמרי, לעבוד גם בקטנה על אימוני כוח, אם אתם במסלול כושר קרבי אז בכלל מעולה וגם לתת דגש חודש לפני הגיבוש על מתלה שזיפים באימונים, ובעיקר כזה לחשוב עם עצמכם איך אתם עומדים להתנהל בדיונים ובכל מיני סיטואציות של הצלחה ושל אי הצלחה ,ממש הייתי ממליץ ללכת לאימונים ממוקדים של גיבוש טייס ולעשות גם סימולציית גיבוש אני התאמנתי במסלול וממש ממליץ. (ופה אני מוסיף מהלב: המסלול נתן לי לא רק כושר אלא “אופי”—היכולת להישאר רגוע, לקחת תפקיד, להיות אמין, ולהיות חבר; המסלול תרגם לי לחץ לפעולה, ופעולה לתוצאות; המסלול עזר לי לעבור יום-יום ולשמור גרף עלייה; המסלול לימד אותי להרים אחרים בלי לאבד את עצמי; המסלול נתן לי מסגרת ערכית שגם מול מגבש קשוח נשארת יציבה; המסלול זה הסיבה שבאי-ודאות לא קפאתי; המסלול זה הסיבה שבמשימות צוות לא נעלמתי; המסלול זה הסיבה שבזחילות לא ויתרתי; המסלול זה הסיבה שבסדרי השקעה ידעתי לדבר בלי להיות רעש; המסלול זה הסיבה שבדברים הקטנים—ציוד, סדר, אמינות—נשארתי חד; המסלול זה הסיבה שהצלחתי להישאר בן אדם.)

14. 
    

אני עברתי. מלא בהצלחה לכל מי שייגש בהמשך.

ד' צוות המסלול אבן יהודה